האם הצוואה שלי תקפה מבחינה צורנית?

חוק הירושה מכיר בארבע צורות: צוואה בכתב יד (כולה בכתב ידו של המצווה, עם תאריך וחתימה בכתב ידו, סעיף 19); צוואה בעדים (בכתב, עם תאריך, חתומה ביד המצווה בפני שני עדים שמאשרים בחתימתם באותו מעמד, סעיף 20); צוואה בפני רשות, כולל נוטריון (המצווה מצהיר בפני הנוטריון שזו צוואתו והנוטריון מאשר זאת על פני הצוואה, סעיף 22); וצוואה בעל פה של שכיב מרע (סעיף 23).

חסר כזה הוא פגם צורני. לפי סעיף 25 לחוק הירושה, בית המשפט רשאי לקיים צוואה למרות פגם, אם מרכיבי היסוד שלה קיימים ואין לו ספק שהיא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה. מרכיבי היסוד הם, למשל, שצוואה בכתב יד כולה בכתב יד המצווה, ושצוואה בעדים נעשתה בכתב והובאה בפני שני עדים. ההכרעה היא של בית המשפט בכל מקרה לגופו.

לפי סעיף 35 לחוק הירושה, הוראת צוואה המזכה את מי שהיה עד לעשייתה, את מי שערך אותה או לקח חלק בעריכתה, או את בן זוגו של אחד מאלה, בטלה. שאר הוראות הצוואה עשויות להישאר בתוקף. לכן העדים צריכים להיות אנשים שאינם מקבלים דבר על פי הצוואה.

צוואה בעדים נעשית בנוכחות שני עדים שחותמים עליה, ובעת קיומה ייתכן שיידרשו להעיד. צוואה נוטריונית נעשית בפני נוטריון, שמזהה את המצווה, משתכנע שהוא פועל מרצונו החופשי ומבין את הצוואה, ומאשר זאת על פני הצוואה. אין צורך בעדים, האישור הנוטריוני הוא ראיה לכאורה לאמור בו, והנוטריון רשאי להפקיד את הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה.